סיכום
עשור לפסק הדין שמאפשר לנפגעות אונס לפרסם את עדותן. זכות משפטית, שינוי חברתי ואומץ אישי. קראו כיצד ניתן לדרוש את ההקלטות.
השנה אנו מציינות בגאווה עשור ליום שבו נפגעות תקיפה מינית קיבלו סוף־סוף את הקול שנגזל מהן – גם בתוך אולם בית המשפט.
בפסק דין אמיץ ותקדימי, בית המשפט העליון קיבל את עמדתנו וקבע כי לנפגעות עבירות מין עומדת הזכות לקבל את ההקלטות המלאות של עדותן בהליך הפלילי, ואף לשדר אותן בכלי התקשורת, אם הן בוחרות בכך.
🎙 עדות אינה עוד רכוש של המערכת – אלא של הנפגעת
למשך שנים, נפגעות תקיפה מינית סבלו לא רק מהפשע – אלא גם מההליך המשפטי. פעמים רבות, הן חוו "אונס שני" על דוכן העדים – התנהלות משפילה, חקירה חודרנית ולעיתים אף משפילה מצד סנגורים של הנאשמים.
אנו מאמינות – ומוכיחות בפסיקה – שיש גבול לשימוש לרעה בזכויות הנאשם, במיוחד כשאלו באות על חשבון כבוד הנפגעת.
💬 לקרוא בשם כל מי שנפגעה: לחשוף, לשתף, להשמיע
אנו קוראות לכל אישה (ולכל אדם) שחוותה פגיעה נוספת במהלך עדותה – כתוצאה מהתנהגות תוקפנית או מבזה מצד הסניגור/ית – לדרוש את ההקלטות של העדות ולפרסם אותן.
💬 כן, מותר לכן.
💬 כן, זו זכותכן.
💬 וכן, זה משנה מציאות.
כי רק כאשר הציבור ייחשף למה שנאמר – ואיך שהוא נאמר – ייתכן ויגיע תיקון אמיתי: חקירה נגדית מתוך כבוד, משפט פלילי שאינו משחזר את הטראומה, וצדק שמתקיים גם ברגש, לא רק בספר החוקים.
פסק דין אונס, תקדים משפטי עבירות מין, זכויות נפגעות אונס, עדות נפגעת תקיפה מינית, פרסום עדות פלילית, פומביות הדיון, עו"ד רוני אלוני סדובניק, זכויות נפגעי עבירה, משפט פלילי תקיפה מינית, אונס שני, בית המשפט העליון עבירות מין, חשיפת עדות של נפגעת, סנגור תוקפני, נשים במשפט הפלילי, תקיפה מינית בישראל
✊ למה זה חשוב?
-
כי שתיקה היא לא הגנה – היא שיתוף פעולה עם עוול.
-
כי פומביות הדיון אינה נחלתם של הנאשמים בלבד.
-
כי אי־אפשר להמשיך להתעלם מהפגיעה השנייה, שנעשית באולם עצמו.
🧭 אצלנו זה עיקרון, לא רק תקדים
במשרד אלוני־סדובניק אנו נלחמות כבר שנים על זכות הנפגעות להשמיע קול צלול, לא רק בין קירות סגורים.
אנחנו מאמינות שחשיפה שקולה ואמיצה של עדויות, גם לאחר המשפט, היא מנוף אדיר לשינוי חברתי ומשפטי עמוק.
