עו"ד רוני אלוני סדובניק, מייצגת את המטופלת אשר נפגעה מינית בידי פסיכולוג מטפל רגשי מוכר, מסרה:

יחסי מין בין מטפלים למטופלים התגלו כתופעה משמעותית,

כזו שהמקצוע לא הכיר בה או התייחס אליה באופן הולם. מחקר מקיף הוביל להכרה בפגיעה הנרחבת שיחסי מין בין מטפל-מטופלת, יכול לייצר. עם זאת, מחקרים מראים את הנזקים שמערכת יחסים או יחסי מין בין פסיכולוג למטופלת עלולים לגרום, דפוסי המגדר, בכל מקצועות הנפש.

"כשפסיכולוג מטפל במישהי שנפגעה מינית כשהייתה צעירה, יש יחסי מרות בין מטפל למטופלת. אסור לקיים שום מערכת יחסים מינית עם המטופל שלך – בטח לא כשמדובר במישהי כל כך רגישה ותלויה, שמעריצה אותך כמטפל". הנזק הוא עצום לאדם המטופל.

עו"ד רוני אלוני סדובניק / משרד עורכות דין / ייצוג נפגעות תקיפה מינית, נפגעות אונס

הקשר הטיפולי הוא קשר מיוחד, המאופיין בפגיעות ואמון יוצאי דופן. אנשים עשויים לדבר עם המטפלים שלהם על מחשבות, רגשות, אירועים והתנהגויות שלעולם לא היו מגלים לאף אחד אחר. כל מדינה בארצות הברית הכירה באופי המיוחד של הקשר הטיפולי ובאחריות המיוחדת שיש למטפלים ביחס ללקוחותיהם בכך שהיא דורשת הכשרה מיוחדת ורישיון למטפלים, ועל ידי הכרה בזכות מטפל-מטופל השומרת על פרטיות מה מטופלים מדברים על המטפל שלהם.

ישנם רופאים, פסיכולוגים, מטפלים אשר מנצלים את האמון והפגיעות של הלקוח ואת הכוח הטמון בתפקיד המטפל על ידי ניצול מיני של הלקוח. כל מדינה אסרה על שימוש לרעה באמון, בפגיעות ובכוח באמצעות תקנות רישוי. מין מטפל ומטופל כפוף גם לחוק האזרחי כעוולה (כלומר, עבריינים עלולים להיתבע בגין רשלנות), ומדינות מסוימות הפלילו את העבירה. קודי האתיקה של כל אנשי המקצוע העיקריים בתחום בריאות הנפש אוסרים על העבירה.

מקצועות הבריאות בתחילת דרכם זיהו את הנזק שעלול לנבוע ממעורבות מינית עם חולים. השבועה ההיפוקרטית, על שם הרופא שעסק בסביבות המאה החמישית לפני הספירה, אוסרת על יחסי מין עם חולים  ההיפוקרטס. פרויד, הדגיש את האיסור בכתביו. ההסכמה ההיסטורית בקרב אנשי מקצוע בתחום הבריאות לפיה יחסי מין עם מטופלים אסורים בהיותם הרסניים בעידן המודרני. בציון הדרך (כלומר, אחת הנשים הראשונות שתבעו בהצלחה תביעה נגד המטפל שלה מטעמים אלה), 1976, רוי נ 'הרטוגס, קבע בית המשפט: "יש לנו הסכמה משותפת של השפעות מזיקות של אינטימיות חושניות בין מטופל למטפל. "

תקדים – פסק דין בגצ 2634-16 פלונית נגד פרקליטות המדינה אחראי על קטין – עו"ד רוני אלוני סדובניק

. אמביוולנטיות של נפגעת יחסי מין ע"י רופא, מטפל, פסיכולוג.

אמביוולנטיות קיצונית יכולה להיות אחת התוצאות המתישות ביותר של מעורבות מינית עם מטפל. נתפסים בין שתי קבוצות של דחפים סותרים, אלו הסובלים מתוצאה זו עלולים למצוא את עצמם משותקים פסיכולוגית, אינם מסוגלים להתקדם רבות בשני הכיוונים. מצד אחד, הם עשויים לרצות לברוח מהמטפל הפוגעני, מהיחסים ההרסניים, ומההשפעות המתמשכות של ההתעללות. הם עשויים לרצות לשבור את טאבו של שתיקה שהטיל המטפל, לדבר בכנות על מה שקרה להם. הם עשויים לבקש צדק והשבה בבתי המשפט. הם עשויים לנסות למנוע מהמטפל להתעלל במטופלים אחרים על ידי הגשת תלונות רשמיות לוועדות אתיקה מקצועיות, לבית החולים או למרפאה (אם בכלל) המעסיקים את המטפל ולסוכנויות רישוי, בין השאר כדי לבדוק אם באיזו מידה ארגונים אלה רציניים בהגנה. חולים מהתעללות. הם עשויים לנסות להבין ולהבין את חוויית ההתעללות שלהם כדי שיוכלו להמשיך בחייהם.

אך מצד שני, הם עשויים להאמין שהם צריכים להגן על המטפל הפוגעני בכל מחיר. מטפלים פוגעניים מיומנים לעיתים קרובות בצורה יוצאת דופן ביצירה וטיפוח של דינמיקה זו. מטופלים המנוצלים עשויים ללמוד מהמטפל שהדבר החשוב ביותר הוא לשמור על הקשר המיני בסוד כדי לא לפגוע בקריירה של המטפל. יתכן שהם הובילו להאמין שהקשר המיני היה מעשה של הקרבה עצמית גדולה מצד המטפל, מעשה מוסרי ואתי שהוא הדרך היחידה בה המטפל יכול "לרפא" את כל מה שלא היה בסדר עם המטופל.

אמביוולנטיות מסוג זה מצויה לעיתים קרובות בקרב מי שחווה צורות התעללות אחרות. ניצולי עריות, למשל, עשויים לחוות דחפים סותרים לברוח מההורה הפוגעני, ובכל זאת גם להיצמד ולהגן על אותו הורה. באופן דומה, כמה נשים מוכות ירצו נואשות לברוח למקום מבטחים, אך גם ירגישו דחף מוחלט להיכנע למכה, לקחת על עצמם את כל האשמות ולשמור את המכה בסוד מכל האחרים.

ב. תפקוד קוגניטיבי לקוי של נפגעת יחסי מין ע"י רופא, מטפל, פסיכולוג.

אנשים רבים שהיו מעורבים מינית עם מטפל, בין אם המין התחיל לפני סיום או לאחר סיומו, יחוו צורות עזות של הפרעה בתפקוד הקוגניטיבי. תיתכן הפרעה לתשומת לב, זיכרון וריכוז. זרם החוויה נקטע לעתים קרובות על ידי מחשבות בלתי נאסרות, תמונות פולשניות, פלאשבקים, שברי זיכרון או סיוטים. ליקויים קוגניטיביים אלה עלולים להפריע באופן משמעותי ליכולתו של האדם לעבוד, להשתתף בפעילויות חברתיות, ולעתים אף לבצע את ההיבטים השגרתיים ביותר של הטיפול העצמי. לפעמים דפוס ההשלכות עשוי להתאים למודל של הפרעת דחק פוסט-טראומטית.

ג. יכולת רגשית פגועה של נפגעת יחסי מין ע"י רופא, מטפל, פסיכולוג.

יכולת רגשית משקפת את ההפרעה הקשה בדרכי ההרגשה האופייניות לאדם באופן הדומה לתפקוד לקוגניטיבי המשקף את ההפרעה הקשה בדרכי החשיבה האופייניות של האדם. רגשות עזים עשויים להתפרץ לפתע וללא סיבה נראית לעין, כאילו הם אינם קשורים לחלוטין למצב הנוכחי. הניתוק הרגשי יכול להיות עמוק: אדם יכול לתאר אירוע עצוב להחריד ולהתפוצץ מצחוק, או לדבר על משהו מצחיק או נפלא ולהתחיל להתייפח.

הרגשות מתחילים להרגיש זרים ומאיימים, כאילו היו פולשים לא רצויים לחיים הפנימיים. תפקוד לקוגניטיבי יכול לכלול הפרעה של זרימת החוויה עם מחשבות בלתי נאסרות, תמונות פולשניות וכו '; יכולת רגשית יכולה לכלול הפרעה של זרימת החוויה עם רגשות קיצוניים, בלתי צפויים, המשתנים במהירות. האדם מתחיל להרגיש חסר אונים, כאילו הרגשות לא היו בשליטה מוחלטת, כאילו הוא נתון לחסדיו של אויב חזק, פולשני, כוח כובש.

א. רגשות אשמה של נפגעת יחסי מין ע"י רופא, מטפל, פסיכולוג.

אנשים שמסתבכים מינית עם מטפל עשויים להיות מוצפים באשמה מתמשכת ולא רציונלית. האשמה אינה רציונאלית מכיוון שבכל המקרים באחריותו של המטפל להימנע מהתעללות מינית בחולה. המטפל הוא שלימד, כבר מימי ההכשרה הראשונים, כי אסור לעסוק במין עם מטופלים, לא משנה מה הרציונל. זהו המטפל שקוד האתיקה שלו מסווג בבירור מעורבות מינית עם מטופלים כהפרה של התנהגות אתית. המטפל הוא בעל רישיון מטעם המדינה מתוך הכרה בצורך להגן על מטופלים מפני פרקטיקות לא אתיות, חסרות מצפון ומזיקות. ועדות הרישוי והתקנות הן אלה המחייבות את המטפלים בבירור בהימנעות מצורת התנהגות זו שיכולה להציב את המטופלים. בסיכון לפגיעה נרחבת.

כפי שהמחקר המסוכם בסעיפים הבאים יראה, ההשפעות המגדריות בתחום זה הן משמעותיות. יתכן שמגדר יכול להיות קשור לדרכים שבהן אשמה לא רציונאלית זו מתפתחת ומתקיימת. הפסיכיאטרים מלאני קאר וגייל רובינסון כתבו: "סימנים מתוכננים לעיתים קרובות לקחת אחריות ולהרגיש אשמים ביחסים ובבעיותיהם. הביטוי הכמעט אוניברסלי של אשמה ובושה שהביעו נשים שהיו מעורבות מינית עם המטפלים שלהן הוא עדות לכוחו של התניה זו "(עמ '126). הפסיכיאטרית וירג'יניה דוידסון, שניתחה את הדמיון בין מין מטפל למטופל ואונס, כתבה:

נשים קורבנות בשני המקרים חווים אשמה ניכרת, סיכון לאובדן אהבה והערכה עצמית, ולעתים קרובות מרגישים שהם עשו משהו כדי "לגרום" לפיתוי. כמו אצל קורבנות אונס, נשים חולות יכולות לצפות שיאשימו אותן באירוע והן יתקשו למצוא קהל אוהד לתלונתם. נוסף לקשיים אלה היא המציאות שכל אישה התייעצה עם מטפל, ובכך העידה עדות על חוסר שיווי משקל פסיכולוגי לפני הפיתוי. כיצד המטפל רשאי להשתמש במידע זה לאחר שהאישה מחליטה לדון במצב עם מישהו אחר, יכול בהחלט להניא נשים רבות מלחשוף חוויות אלה.

ו. פגיעה ביכולת האמון של נפגעת יחסי מין . עבירות מין ע"י רופא, מטפל, פסיכולוג.

כאשר מטפלים מפרים את אמון מטופליהם בכוונה ובמודע, כפי שהם מחליטים להיות מעורבים איתם מינית, ההשפעות על יכולת האמון של המטופלים עשויות להיות עמוקות ומתמשכות. הטיפול עשוי לנוח על בסיס של אמון יוצא דופן. אנשים עשויים להיכנס למשרדיהם של זרים גמורים, ואם הזר הוא מטפל, להתחיל לדבר על מחשבות, רגשות ודחפים שהם היו חושפים ממש לאף אחד אחר. כל מדינה, שמעריכה את האופי הרגיש במיוחד של "הסודות" שהמטופלים עשויים להפקיד בידי המטפלים שלהם, קבעה בחוקיהן זכות רשמית של מטפל ומטופל. קודי האתיקה של כל המקצועות העיקריים בתחום בריאות הנפש מכירים באחריותו של המטפל לשמור על סודיות כאשר מטופלים סומכים על המטפל במידה שהם חושפים מידע אישי בטיפול.

עו"ד רוני אלוני סדובניק ייצוג נפגעות יחסי מין עבירות מין ע"י רופא, מטפל, פסיכולוגיצוג נפגעי עבירה | עו"ד רוני אלוני סדובניק | ייצוג קורבנות עבירות מין

מעבר להשקעה של מטפלים באמון בנוגע לפרטיותם, סודיותם ו"סודותיהם ", מטופלים סומכים על מטפלים שיפעלו באופן העולה בקנה אחד עם שכר הטרחה של המטופלים ולהימנע מלהתעסק בכוונה בכל התנהגות שאינה רק בלתי מוסרית ואסורה על פי החוק אלא גם מציב את המטופל בסיכון כה מיותר לפגיעה. במובנים מסוימים הטיפול דומה לניתוח. מטופלים המסכימים לניתוח מאפשרים להיפתח פיזית מכיוון שהם הובילו להאמין שלתהליך יש סיכויים סבירים שיובילו לשיפור. הם מאפשרים לאיש מקצוע לעשות להם – כלומר לחתוך לתוכם – את מה שהם לא היו נותנים לאף אחד אחר לעשות. הם סומכים על כך שבעל המקצוע לא ינצל אותם או יתעלל בהם, מינית או אחרת, במהלך תהליך זה. חולי טיפול מכניסים את עצמם לתהליך בו הם נפתחים פסיכולוגית מכיוון שגם הם הובילו להאמין שתהליך זה עשוי להניב שיפור. הם סומכים על מטפלים שימנעו כל ניצול או התעללות במהלך התהליך.

פרויד הוא שציין לראשונה את הדמיון הזה. הוא כתב ש"טיפול מדבר "היה" דומה לניתוח כירורגי. "כמו המנתח, המטפל עבד עם" מכשיר מסוכן. . . . סכין [I] לא ייחתך וגם לא ישמש מנתח ". לדברי פרויד, המטפל האחראי תמיד הודה בכנות בפוטנציאל להרס עצום:" [אני לא צריך להמעיט בערך המקורות והמשמעות המעשית של את הפסיכונאורוזות להניח כי יש להסיר את ההפרעות הללו על ידי פיטורים בכמה תרופות לא מזיקות. . . . [P] סיכואנליזה … לא מפחד להתמודד עם הכוחות המסוכנים ביותר בתודעה ולהגדיר אותם לעבוד לטובת המטופל. "

ג. סיכון אובדני מוגבר של נפגעת יחסי מין ע"י רופא, מטפל, פסיכולוג.

כקבוצה, מטופלים שהיו מעורבים מינית עם מטפל הגדילו באופן משמעותי את הסיכון לניסיונות התאבדות וגם להתאבדויות בהשוואה לאוכלוסייה הכללית ולקבוצות אחרות של חולים. המחקר שפורסם בכתבי עת שנבדקו על ידי עמיתים מעלה כי כ- 14% יעשו ניסיון התאבדות אחד לפחות וכי אחד מכל מאה מטופלים שהיו מעורבים מינית במטפל יתאבד.

H. היפוך תפקידים ובלבול גבולות

מטפלים המנצלים מינית את מטופליהם נוטים להפר את התפקידים והגבולות בטיפול. מוקד המפגשים עובר מצרכיו הקליניים של המטופל לרצונותיו האישיים של המטפל. המטפל מביא להיפוך תפקידים: המפגשים והקשר אינם עוסקים יותר במטפל המשמש את המטופל בשירות רווחתו של המטופל אלא כי המטופל משמש את המטפל בשירות סיפוקו המיני של המטפל. הגבול הקליני, האתי והמשפטי הבסיסי שימנע ממטפל להפוך מטופלים למקורות למטפל של הנאה מינית, ניסויים, הקלה, גיוון או שליטה מופר.

בטיפול לגיטימי, התהליך הטיפולי, האפקטיביות והשיפורים שעובדים עליהם המטפל והמטופל במהלך כל פגישה צפויים להמשך בין הפגישות ובסופו של דבר לאחר סיום. כניסה לפסיכותרפיה כדי להיות פחות מדוכאת, כדי להתגבר על פחד במה או לפתור סכסוכים עם בן / בת זוג, הגיוני לטווח הארוך מעט אם הפחד בשלב הדיכאון, והסכסוך יחדש מיד לאחר סיומו. למרבה הצער, הנזק כמו גם היתרונות שהטיפול מביא יכולים להיות ארוכי טווח. ההשפעות השליליות של הפרת גבולות ומטלות תפקידים של המטפל יכולות להכליל מעבר לטיפול ולהתמיד זמן רב לאחר סיום הטיפול והקשר המיני. התפקידים והגבולות שאנשים משתמשים בהם כדי להגדיר, לתווך ולהגן על העצמי עשויים להפוך לא רק חסרי תועלת עבור המטופל אלא גם להביס עצמי ולהרס עצמי.

I. בלבול מיני

זה אולי לא מפתיע שמטופלים רבים אשר נוצלו מינית על ידי מטפל נקלעים לבלבול עמוק לגבי המיניות שלהם. הפסיכולוגית ג'נט סון שימשה כאחת המטפלות הקבוצתיות בשנים 1982 ו- 1983 עבור חלק מהמטופלים שהשתתפו בתכנית התמיכה של UCLA לאחר הטיפול, התוכנית הראשונה שבסיסה באוניברסיטה המציעה שירותים למטופלים שהיו מעורבים מינית עם המטפלים שלהם, ועשתה מחקר בתחום זה, ומתן הכשרה לסטודנטים לתארים מתקדמים. היא כתבה כי מטופלות שהיו מעורבות מינית עם מטפל קודם "הביעו זהירות או אפילו סלידה מהדחפים וההתנהגות המיניות שלהן כתוצאה ממעורבות מינית עם המטפלים הקודמים שלהן. אצל חלק מהלקוחות שזיהו את עצמן כהטרוסקסואליות לפני שהיו בהיותם מעורבים מינית עם מטפלים, נטו להיות בלבול משמעותי בנטייתם המינית 'האמיתית'. "

חוויית המין עם מטפל מותירה חלק מהמטופלים להאמין שהערך היחיד שלהם כבני אדם הוא לספק סיפוק מיני לאחרים. יש העוסקים במין עם אחרים על בסיס כמעט אובססיבי כשיחזור של הקשר המיני עם המטפל.

במיוחד כאשר המטופל חווה תחושות של ריקנות ובידוד, הפעילויות המיניות הספציפיות שחוו בעבר עם המטפל הנצל – שנחקקו לעיתים קרובות בתוך פלאשבקים – עשויות לייצג ניסיון למלא את העצמי ולפרוץ את הבידוד. עבור מטופלים אחרים, יחסי מין קשורים לתחושות אשמה לא רציונליות. הם עשויים לעסוק בפעילות מינית משפילה, משפילה, חסרת שמחה, כואבת, מזיקה או מסוכנת, שכאילו מבטאת את האמונה: "אני אשם, חסר ערך ומגיע לי." חלקם עשויים להתבלבל כל כך בנוגע למיניות שהם מתחילים לסמן מגוון רגשות ודחפים כ"מיניים ". הם עשויים, למשל, לומר שהם מעוררים מינית בכל פעם שהם מרגישים כועסים מאוד, מדוכאים, חרדים או פוחדים.

ג 'כעס מדוכא

מטופלים רבים שעברו התעללות מינית על ידי מטפל כועסים בצדק, אך יתכן שיהיה להם קשה לחוות את הכעס ישירות. חלקם עשויים לחוש קהות בלבד במצבים שלטענתם היו מעוררים בעבר כעס. חלקם עשויים להפוך את הכעס פנימה ולהיות זועמים על עצמם. הכעס המופנה כלפי פנים עלול להוביל לסלידה עצמית, ענישה עצמית והתנהגויות הרסניות, כולל התאבדות.

מטפלים פוגעים מיומנים לעיתים קרובות לתמרן מטופלים לדיכוי כעסם. חלקם עשויים להשתמש בהפחדות, כפייה, או אפילו בכוח ובאלימות כדי להבטיח שמטופל ידכא כעס ולא יחוש ויבטא אותו ישירות. מטפל אחד היה צועק על מטופל, שהיה לו עבר של התעללות מינית, בכל פעם שהיא התחילה לכעוס עליו שהוא נגע בה מינית במהלך הפגישות. היא נבהלה מהכעס שלה, ומהאפשרות שמישהו אחר יכעס עליה. במהלך הטיפול שלאחר מכן היא הייתה יושבת בשתיקה לפרקי זמן ארוכים, מבועתת לומר דבר, ולבסוף לוחשת משהו בסגנון: "אתה כועס עליי, נכון?" הפסיכולוגית ג'נט סון, שתיארה את ממצאי קבוצת התמיכה של UCLA לאחר הטיפול, כתבה: "למרות שהמטופלת עשויה להכיר מדי פעם בזעם העז שלה, היא תדכא לעיתים קרובות יותר את כעסה מחשש להיות המום מכך, או לפגוע בחפץ שלה ( מטפל) או אחרים. "

הבדלים בין המינים

הבדלים מגדריים יוצאי דופן עלו ממודלי המחקר המגוונים החוקרים מעורבות מינית של מטפל-לקוח. נתונים מכל גישה מחקרית מצביעים על כך שמטפלים פוגעים הם גברים באופן גורף (אם כי לא בלעדי) בעוד שלקוחות מנוצלים הם באופן גורף (אם כי לא בלעדי) נשים. לכל שיטת לימוד יש נקודות חוזק וחולשה, אך בכל אחת מהן, מספר העבריינים הגברים עולה על מספר העבריינים ומספר הנפגעות עולה על מספר הנפגעים הגברים, גם אחרי הפרופורציות הכוללות של מטפלים גברים ונשים. הלקוחות והלקוחות נלקחו בחשבון. ההבדלים הקיצוניים בין המינים הביאו את פרופסור UCLA, ז'אן הולרויד, החוקר הראשי של המחקר הארצי הראשון בנושא יחסי מין של מטפל ומטופל, שכתב כי "מגע מיני בין מטפל למטופל הוא אולי התמצית של פרקטיקה טיפולית מוטה-מינית": ללקוחות אין גישה שווה לטיפול שאינו פוגעני. החלק הבא סוקר ממצאים שנבדקו על ידי עמיתים המייצגים 4 משיטות המחקר העיקריות.

אחת הגישות לאיסוף נתונים בתחום זה היא להשיג דיווחים אנונימיים מלקוחות טיפול בהווה ובעבר האם היו מעורבים מינית עם המטפל שלהם או לא. (אנא עקוב אחר קישור זה לדוגמא לדיווחים אנונימיים של לקוחות טיפוליים.) הנתונים מגישה זו מראים כי לקוחות המדווחים כי היו מעורבים מינית עם מטפל הם בעלי סיכוי גדול יותר מכל להיות נשים מאשר גברים.

גישה שנייה היא להשיג דיווחים אנונימיים ממטפלים על האם היו מעורבים מינית עם לקוחות או לא. טבלה 1 מסכמת את מחקרי הדיווח העצמי הלאומי של מטפלים שפורסמו בכתבי עת שנבדקו על ידי עמיתים. קצב הבסיס של ההתנהגות (כלומר, יחסי מין עם לקוח) הוא נמוך יחסית ולכן ההבדלים הסטטיסטיים לא תמיד משמעותיים. עם זאת, לא שווה דבר שלמרות שחלק מההבדלים אינם מובהקים סטטיסטית, באף מחקר אחוז המטפלות המדווחות על מעורבות מינית עם מטפל שווה או עולה על אחוז המטפלים הגברים. באחד המחקרים אחוז העבריינים הגבר גדול פי תשע מאחוז העבריינים.

כאשר הנתונים מכל 8 המחקרים הלאומיים בטבלה 1 מאוגדים, בסך הכל כ -4.4% מהמטפלים מדווחים כי הם עסקו במין עם לקוח אחד לפחות. עבריינים הם בעלי סיכוי גבוה פי 4 להיות גברים מאשר נשים: בסך הכל דיווחו כי כ -7% מהמטפלים הגברים עסקו במין עם לקוח אחד או יותר; כ -1.5% מהמטפלות דיווחו על מעורבות במין מטפל-לקוח.

תגיות: — משה נוסבאום N12 | עבירות מין, הטרדה מינית, פגיעה מינית, פסיכולוג מוכר חשוד בעבירות מין, אדוה דדון,
|
N12
| פורסם 28/01/21

מילים מודגשות——- הפסיכולוג הקליני, שביצע עבירות מין במטופלת, "רק כך ניתן יהיה להגיע למתלוננות נוספות" • פרטים חדשים מחקירתו של הפסיכולוג הקליני החשוד בעבירות מין במטופלות שלו:לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם – היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
ניצל אותה מינית, לכתבות נוספות בחדשות 13 >> תחקיר "עובדה": מטופלות של אחד מבכירי הפסיכולוגים בישראל העידו – הוא ניצל אותנו מינית, החשוד הוא פסיכולוג קליני ותיק ומוכר בירושלים,

עורכת הדין רוני אלוני סדובניק, המייצגת את המטופלת, מסרה: "כשפסיכולוג מטפל במישהי שנפגעה מינית כשהייתה צעירה, יש יחסי מרות בין מטפל למטופלת. אסור לקיים שום מערכת יחסים מינית עם המטופל שלך – בטח לא כשמדובר במישהי כל כך רגישה ותלויה, שמעריצה אותך כמטפל".

עו״ד רוני אלוני סדובניק המייצגת את המתלוננת מסרה: "כל בעל מרות שמנצל את מצוקת התלוי בו לצורך סיפוק צרכיו המיניים הוא עבריין. אך כשמטפל נפשי עושה זאת למטופלת שלו, ביודעין כי הגיעה לטיפול על רקע פוסט טראומה קשה בשל עבירות מין שעברה בגיל 5 – השבר באמון בבני אדם בכלל ובמטפלים עתידיים הוא אדיר. יש לבחון היטב ולחומרה את העבירות הפליליות שבהן יואשם בכתב האישום, שכן מעשיו לא פחות חמורים מרצח הנפש".

Source: N12 – מתלוננת נוספת נגד הפסיכולוג החשוד בביצוע עבירות מין