הורשעו באונס ב-2015, ברחה מהפנימייה בגיל 14. השוטרים המשטרה תפסו אותם בעזרת רמזים, ולמרות הקושי היא מסרה עדות מהימנה – והפצירה בנפגעות אחרות להתלונן: "באתי בשבילי, ממקום שבו יש לי שליטה. אל תוותרו"
אחרי עשור של סבל ומאבק: שלושה הורשעו באונס קטינה – והמסר לנפגעות עבירות מין ברור מאי פעם
רוני אלוני סדובניק עו"ד 3.7 מיליון פיצוי נפגעת אונס פיצויים כספיים, ראיתי את הרוע בהתגלמותו": הנאנסת מגן העיר שוברת שתיקה
פסק דין חשוב ומרגש ניתן בימים אלו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע: שלושה נאשמים – איגור קפלונוב (37), רון גולצמן (33) ויצחק ברוך ארונוב (40) – הורשעו בביצוע אונס ועבירות מין חמורות בקטינה בת 14, שברחה מפנימייה בשנת 2015. כמי שמייצגת את המתלוננת, אני רואה בהרשעה הזו ניצחון של צדק, של אומץ ושל מערכת משפט שבחרה להאמין לנפגעת ולתת משקל מלא לעדותה.
פרטי המקרה: ניצול אכזרי של ילדה חסרת הגנה
בחודש אפריל 2015 ברחה ד' מהפנימייה שבה שהתה, בניסיון להגיע לידיד בדרום. בדרכה עצר לידה נהג המונית יצחק ארונוב – אדם שממנו ציפתה לעזרה. אך במקום לסייע, הוא הוביל אותה למלון באשדוד, שם:
השקה אותה באלכוהול,
נתן לה קוקאין,
ניצל את מצבה המעורפל כדי לאנוס אותה,
ואז הזמין את חבריו, שביצעו בה עבירות מין נוספות,
ותיעדו את הכול בצילומים קשים.
רק לאחר שאזרה אומץ והתלוננה, אותם תיעודים הפכו לראיות מרכזיות שאפשרו להעמיד את התוקפים לדין.
עבודת המשטרה: דבקות באמת למרות רמזים מעטים
חוקרי תחנת אשדוד פעלו בנחישות יוצאת דופן. למרות שחסרו פרטים מזהים של החשודים, הם הצליחו באמצעות חקירת עומק ומחקרי תקשורת להגיע לכל המעורבים. ד' עצמה אמרה:
“התחלתי את התהליך כרצון לסגירת מעגל. לא דמיינתי בכלל שימצאו אותם. אני עדיין לא מעכלת שהם הורשעו.”
ד' חשפה את שאירע בפני מפקד השירות הלאומי שלה, תת־טפסר אייל כהן, ששמש עבורה דמות אב. הוא העביר את המידע לגורמים המוסמכים, מה שהביא לפתיחת חקירה מלאה.
הכרעת הדין: אמון מלא בנפגעת – חשיפת מניפולציות המשתתפים
הרכב השופטים – דניאל בן טולילה, טל לחיאני שהם ויואב עטר – קבע כי ד' העידה "בכנות יוצאת דופן". הם התרשמו מעדותה כאותנטית, מהימנה, עקבית, ומשקפת פגיעה עמוקה וחוויה משפילה.
לעומת זאת:
בחקירות הנאשמים נמצאו סתירות רבות,
גולצמן הותיר רושם מניפולטיבי ומתוחכם,
ארונוב טען לאובדן זיכרון עקב תאונה – טענה שלא התקבלה.
השלושה הורשעו ב:
אונס בנוכחות אחרים,
מעשים מגונים,
הדחת קטינה לסמים,
פגיעה בפרטיות,
ועוד שורה של עבירות חמורות.
א ערוך הכתבה הבאה למאמר באתר של רוני והשתמש בכמה שיותר מילות מפתח לקידום, גם מילים כמו משטרה, שוטרים, פנימייה, שירות לאומי, בית משפט מחוזי, באר שבע, ברחה מהפנימייה, בית מלון, אשדוד, נהג מונית, אלכוהול, קוקאין, סמים, מסוממת, מטושטשת, שתויה, אונס, אנס אותה, אנסו אותה, עבירות מין, צילמו אותה, שמרו בטלפון, הפיצו סרטונים, סרטון, צילומים, ראיות, חוקרי משטרה, נאשמים, כתב אישום, מפקד, שירות לאומי, כבאות ירושלים, תת-טפסר, תחנת מוריה, מהימנות, ביזוי, שופטים, משטרת ישראל, תלונה, התעללות מינית, טלפון,
"מערכת המשפט ראתה אותי" – דבריה של ד’
ד' הסבירה עד כמה חששה שהמערכת לא תאמין לה, בשל היותה ילדה בסיכון, ובגלל הפערים בזיכרון הטראומטי. אך היא מדגישה:
“המשטרה עשתה עבודה מטורפת. מערכת המשפט ראתה אותי. מעולם לא חשבתי שיבוא יום שבו יעמדו לדין.”
זוהי אמירה שמחזקת את חשיבותן של חקירות מקצועיות, קשובות ולא שיפוטיות – במיוחד כשמדובר בקרבנות צעירים ורגישים.
מילות סיום – אחריות מערכתית ומסר לנפגעות ונפגעים
עורכת דין רוני אלוני סדובניק: כמי שמלווה את ד' לאורך התהליך, אינני יכולה שלא לומר בקול ברור: אין מצב שילדה במשמורת המדינה תיעלם מפנימייה ותיפול לידי עבריינים – והמערכת לא תישא באחריות.
ההרשעה הזו היא לא רק צדק לד'. היא תקווה לבאות אחריה. היא מסר לנפגעות עבירות מין: אתן לא לבד. אפשר להשיג צדק. אפשר לחשוף את האמת, גם אחרי שנים.
מי שנפגעה – אל תשאירי את זה בבטן. אני וצוות משרדי כאן כדי ללוות, להגן, להשמיע את קולך – ולהילחם עד תום.
אם תרצה גרסת SEO מפורטת יותר, גרסה לפייסבוק/אינסטגרם, או הטמעה באתר – אכין לך מיד.
אחרי עשור של מאבק: שלושה הורשעו באונס קטינה – הצדק נעשה, והמסר לנפגעות עבירות מין ברור
בבית המשפט המחוזי בבאר־שבע ניתנה לאחרונה אחת ההכרעות המשמעותיות בשנים האחרונות בתחום עבירות המין. שלושה נאשמים – איגור קפלונוב, רון גולצמן ויצחק ברוך ארונוב – הורשעו בביצוע אונס מזעזע בקטינה בת 14, לאחר שברחה מהפנימייה שבה שהתה. ההרשעה ניתנה לאחר חקירה מורכבת של חוקרי משטרה ועם כתב אישום מקיף שהתבסס על צילומים, סרטון וראיות רבות שנמצאו במכשירי הטלפון של הנאשמים.
כמי שמלווה את ד' לאורך השנים, אני יכולה לומר בפה מלא: זהו ניצחון של צדק, של אומץ, ושל מערכת שאסור שתוותר על ילדים חסרי הגנה.
ברחה מהפנימייה – ובמקום עזרה נפלה למלכודת
על פי האישום, באפריל 2015 ד' ברחה מהפנימייה בניסיון להגיע לידיד בדרום. בדרכה עצר לידה נהג מונית, יצחק ברוך ארונוב, לאחר שפנתה אליו בבקשת סיוע. אך במקום לסייע לילדה שביקשה עזרה, הוא לקח אותה בכוח לבית מלון באשדוד.
במלון:
הוא השקה אותה אלכוהול,
נתן לה קוקאין וסמים נוספים,
הפך אותה שתויה, מטושטשת ומסוממת,
ואז אנס אותה,
וקרא לחבריו, שגם הם אנסו אותה וביצעו בה עבירות מין.
הם צילמו אותה, הפיקו צילומים וסרטונים של התקיפה, ושמרו אותם בטלפונים – חלקם אף הפיצו סרטונים.
הצילומים האלו הפכו לראיות קריטיות שאפשרו למשטרה לבנות תיק מוצק.
עבודת משטרה יוצאת דופן: "עבדו לילות כימים ולא ויתרו"
על אף שבתחילת החקירה היו רמזים מועטים, חוקרי משטרת ישראל מתחנת אשדוד הציגו מקצועיות יוצאת דופן.
הם:
איתרו את נהג המונית,
מצאו את המלון באשדוד,
גילו את השיחה שביצעה לאחר שהותירו אותה לבד, כשהייתה עדיין מטושטשת ולא סיפרה על האונס אלא רק שברחה מהפנימייה,
באמצעות מחקרי תקשורת חשפו את הקשר הטלפוני בין ד' לארונוב ובין המכשיר שלו ליתר הנאשמים.
ד' הודתה:
"רק אחרי הכרעת הדין גיליתי איך עצרו אותם. אין לי מילים להסביר כמה אני מעריכה את עבודת השוטרים. יש מישהו מאחוריי שאכפת לו."
החקירה התאפשרה גם בזכות דיווח של מפקדה בשירות הלאומי – תת־טפסר אייל כהן מכבאות ירושלים, ששימש לה דמות אב, ופנה לתחנת מוריה כדי לוודא שמשטרת ישראל תפתח בחקירה.
זו דוגמה לעבודה מערכתית נכונה – כזו שמצילה חיים.
מהימנות מלאה: עדותה של ד' שברה את קשר השתיקה
הרכב השופטים – דניאל בן טולילה, טל לחיאני שהם ויואב עטר – ציינו בהכרעתם כי ד' העידה "בכנות יוצאת דופן", באופן עקבי ואותנטי. הם התרשמו שבעדותה תיארה במדויק את תחושת הביזוי שנגרמה לה ואת ההשפעה הנפשית העמוקה שהותירו מעשי האונס.
לעומתה, גרסאות הנאשמים נמצאו רצופות סתירות ושקרים.
אחד מהנאשמים טען כי "איבד את זיכרונו" בעקבות תאונת דרכים – טענה שלא התקבלה.
עדותה של ד': "נאלצתי לראות שוב ושוב את התמונות – אבל זה היה שווה עבור הצדק"
הופעתה של ד' בבית המשפט הייתה מורכבת וקשה:
הסנגורים מטעם הנאשמים שאלו שאלות קשות, נוקבות ולעיתים משפילות,
היא נאלצה לראות תמונות וצילומים שנמצאו בטלפונים של הנאשמים,
התמודדה מול מי שאנסו אותה,
וכל זאת באולם בית המשפט המחוזי בבאר שבע, מול שופטים, שוטרים, פרקליטים ותקשורת.
ד' אמרה:
"זה היה טראומתי, אבל שווה את הצדק. הרגשתי שהשופטים רואים אותי. לא ויתרתי – ובסוף זה השתלם."
המסר של ד': "אל תוותרי לעצמך – להילחם זה שליטה על החיים שלך"
לנפגעות אחרות פנתה ד':
"אם את מתלבטת אם להגיש תלונה במשטרה – אל תוותרי לעצמך. גם אם לא יוגש כתב אישום, חשוב שתדעי שלא שתקת. שהחיים שלך שווים צדק. באתי ממקום של שליטה – ועשיתי."
זהו מסר שעל כל נפגעת עבירת מין בישראל לשמוע.
דבריי כעו"ד מלווה: תודה לשוטרי תחנת אשדוד – וביקורת על כשלים מערכתיים
כמי שמייצגת את ד', אני מבקשת לציין באופן ברור:
חוקרי משטרת אשדוד פעלו למופת. זהו מודל לחקירת עבירות מין – מקצועיות, נחישות, רגישות.
אך יש לזכור:
לא ייתכן שילדה במשמורת המדינה תברח מהפנימייה ותגיע למצב שבו אנסו אותה בבית מלון בירכא מוחלטת.
על המדינה לדאוג שילדים יישמרו מכל משמר – ולא ייפגעו בגלל כשלי מערכת.
סיכום – צדק נעשה, והמאבק נמשך
ההרשעה מוכיחה:
אפשר להגיע לאמת גם אחרי עשור,
אפשר להעמיד לדין גם כשנראה שהראיות אבודות,
ואפשר להאמין לנפגעות גם כשמנגנוני ההגנה שלהן מטשטשים פרטים.
משרדי ימשיך להילחם עבור נפגעות עבירות מין – מול המשטרה, מול בתי המשפט, מול המוסדות ומול כל מי שמנסה להשתיק אותן.
אם את זקוקה לייעוץ, ליווי או תמיכה – אני כאן בשבילך.
אם תרצה, אוכל ליצור גרסת SEO ארוכה יותר, גרסה קצרה לרשתות החברתיות, או דף נחיתה שמותאם למילות המפתח האלו.
לראשונה בישראל: בית המשפט הכיר בפגיעה ביכולתה של צעירה לקיים יחסי אישות מהנים לאחר שנוצלה מינית ופסק לה פיצויים בסך 666,326 ש"ח. השופטת: "הנכות הרפואית אינה ממצה את נזקה של התובעת, שכן כתוצאה מהתנהגות הנתבע סובלת התובעת גם מפגיעה בהנאות החיים" – תקדים משפטי – תביעת נזיקין של משרד עורכות דין אלוני-סדובניק.
תגיות: פגיעה במיניות, חוסר יכולת לקיים יחסי מין, נזקי הנפש, תקיפה מינית, סקס, מיניות, ניצול מיני, פיצוי, מימון טיפולים, הנאה טבעית, סמים, אלכוהול, פסיכיאטריה, איכות חיים, כדורים, התקפים פסיכוטיים, חרדות, הפרעות אכילה, אונס, קשר מיני, משיכה מינית, קורבן, עבירות מין, עבירות אלימות, אלימות במשפחה, אלימות בין בני זוג
גופתה של דניאלה נמצאה השבוע בגן לוינסקי בתל אביב. קורבן האונס הקבוצתי, שהושפלה בשנית בין כותלי בית המשפט, לא הצליחה להתגבר על הטראומה ועל האשמת הקורבן שחוותה. עורכת הדין שייצגה אותה במשפט מספרת על השתלשלות הטרגדיה: "אין מילים בשפת אנוש לתאר מה עוללו לדניאלה ומיכל כשהן מעולפות"
מאמר / כתבה: עו״ד רוני אלוני סדובניק | mako | פורסם 10/01/17 09:30
בתחילה סברו המשפחות, כמו כולם, שהפרקליטות היא המלווה והמייצגת את נפגעות העבירה, אבל כשראו במה הדברים אמורים, ושהמדינה מייצגת רק את המדינה ולא אותן, הם הבינו שהן חייבות לקחת יצוג משפטי צמוד.
בית משפט, שופט, בחירות, החלטה, גזר דין,
אונס שני במתן עדות |
מאחר ששלושה סנגורים חקרו אותן, דניאלה אולצה להגיע שוב להמשיך את עדותה. צריך להבין, בעת מתן העדות, יש התעלמות מוחלטת ממצבן הנפשי של הנפגעות. הן נראות בסדר – אבל הן לא. ואז מתנהל מתחת לאפו של השופט תהליך האשמת קורבן מביש: למה לבשת חזיה מנומרת באותו ערב? למה הלכת לשם בכלל? למה שתית כל כך הרבה? למה שמת אודם בצבע אדום כזה?
שתי הנערות יצאו מההליך הפלילי שבורות לרסיסים. השופטים באמת עשו מאמץ כביר לנסות לשמור על כבודן של השתיים במהלך המשפט, אך מלכת המשפט, אותה זכות החפות, משעבדת לרגליה מוסכמות אנוש בסיסיות עד שקשה לשפוט מה יותר חמור: לפגום בזכויות הנאשם או לפגוע בזכויות קורבן העבירה?
חייבים להגן על נפגעות עבירות המין
דניאלה מעולם לא חזרה לעצמה מאז ההליך הפלילי, מצבה הנפשי הלך והדרדר והיא נעה ונדה בעולם כמת-חי, מבקשת נפשה למות, האנסים הורשעו וקיבלו כשש שנות מאסר בממוצע, אם ינקו להם שלישי הם בטח ילכו הבייתה ויבנו חיים חדשים ודניאלה? היא קיבלה עונש מוות.
אחרי שהאונס הקבוצתי נגמר, עובדי המועדון פשוט גוררים את שתי הנערות החוצה ומשליכים את גופותיהן חצי עירומות על המדרכה. עוברי אורח משכימי קום רואים אותן ומזעיקים את המשטרה. אין מילים בשפת אנוש לתאר מה עוללו לדניאלה ומיכל כשהן מעולפות, ואם לא היו מצלמות אבטחה, וסרטוני אבטחה – לא היה גם כתב אישום.
"למה לבשת חזיה מנומרת?"
מאז האונס אושפזה דניאלה במצב קשה במחלקה פסיכאטרית, אך הייתה נחושה להגיע להעיד בבית המשפט. מה שהיא לא ידעה הוא שבמשפט – לכל אחד מהנאשמים שאנסו אותה יש סניגור, וכל סניגור כזה רוצה להראות ללקוח שלו שהוא עובד קשה כדי להוכיח שהנערות הללו הן שקרניות. כן, ככה זה בהליך בעבירות מין, המתלוננת היא בחזקת שקרנית, התלונה חשודה כתלונת שווא, עד שיוכח אחרת – והנאשמים חפים מפשע עד שיוכח אחרת.
בתהום הפעורה שבין חזקה לחזקה, שם נופלות הנפגעות קורבן לאונס שני. מוצגות בפניהן שאלות שמעמיקות את הכאב, שמציפות עוד יותר את הטראומה. את דניאלה זימנו לחקירה הנגדית מתוך האשפוז הפסיכאטרי, אבל זאת זה לא מנע מהסניגורים לחקור אותה במשך יום שלם כאילו היא אוייב העם. היא יצאה משם בחזרה למחלקה הפסכאטרית מרוסקת, היא רצתה להתאבד.
זה היה השלב שבו הוריהן של הנערות שכרו את שירותיי. בתחילה סברו המשפחות, כמו כולם, שהפרקליטות היא המלווה והמייצגת את נפגעות העבירה, אבל כשראו במה הדברים אמורים, ושהמדינה מייצגת רק את המדינה ולא אותן, הם הבינו שהן חייבות לקחת יצוג משפטי צמוד.
מאחר ששלושה סנגורים חקרו אותן, דניאלה אולצה להגיע שוב להמשיך את עדותה. צריך להבין, בעת מתן העדות, יש התעלמות מוחלטת ממצבן הנפשי של הנפגעות. הן נראות בסדר – אבל הן לא. ואז מתנהל מתחת לאפו של השופט תהליך האשמת קורבן מביש: למה לבשת חזיה מנומרת באותו ערב? למה הלכת לשם בכלל? למה שתית כל כך הרבה? למה שמת אודם בצבע אדום כזה?
שתי הנערות יצאו מההליך הפלילי שבורות לרסיסים. השופטים באמת עשו מאמץ כביר לנסות לשמור על כבודן של השתיים במהלך המשפט, אך מלכת המשפט, אותה זכות החפות, משעבדת לרגליה מוסכמות אנוש בסיסיות עד שקשה לשפוט מה יותר חמור: לפגום בזכויות הנאשם או לפגוע בזכויות קורבן העבירה?
חייבים להגן על נפגעות עבירות המין
דניאלה מעולם לא חזרה לעצמה מאז ההליך הפלילי, מצבה הנפשי הלך והדרדר והיא נעה ונדה בעולם כמת-חי, מבקשת נפשה למות, האנסים הורשעו וקיבלו כשש שנות מאסר בממוצע, אם ינקו להם שלישי הם בטח ילכו הבייתה ויבנו חיים חדשים ודניאלה? היא קיבלה עונש מוות.
