השבוע שוב קבע מוסד אקדמי בישראל (הפעם אוניברסיטת תל אביב) שמרצה הטריד מינית סטודנטית ושוב,
כמקובל במגדל השן האקדמי אצלנו- המרצה נשאר ללמד ננזף וממשיכים קדימה. כלום לא קרה.
אבל משהו כן קרה, ועליו ממעיטים לדבר- ההתנכלות למתלוננת.
בחוק למניעת הטרדה מינית ישנם שני איסורים: לא להטריד מינית ולא להתנכל למתלונן/ נת.
הטרדה מינית באוניברסיטה, במכללה, בצבא, בעבודה, היא חמורה כשדרישת ״שוחד מיני״ שלא נענית ומביאה ל״ענישת״ המסרב/ת- התנכלות.
תגמול למסכימה ועונש למסרבת.
הפוקוס הציבורי בדיון על מקרים כאלה, מיתמקד בטעות, בעיקר בהטרדה המינית עצמה, מה היה? מה עשה לה? כמה פעמים? התנצל? נענש?
מתנצחים בשאלה השולית, האם המעשה המטריד היה חמור, או ברף ״נמוך״ .
אך זה ממש לא חשוב, הטרדה מינית קלה כחמורה, מילולית או פיזית, היא הטרדה מינית. נקודה.
על כן, משנקבע כי התקיימה הטרדה מינית כהגדרתה בלשון החוק, הפוקוס חייב להתמקד בצד המרכזי והחשוב באמת בפרשות אלו:
ענישת המסרבת: ההתנכלות המגיעה כלפי כפיף/פה שהעז להתלונן בכלל על הטרדה מינית.
מעשה ההטרדה המינית מצד בעל מרות ושררה, הוא חמור מאחר שיש לו שתי תוצאות אפשריות, אם העובדת/ הסטודנטית נענית היא מתוגמלת תעסוקתית ואם היא לא נענית, שעון החול מופעל, מתחילה הספירה לאחור עד לרגע בו תעוף מהמוסד או תורחק ממעגל המתקדמים והמקודמים.
התנכלות.
משרד עו"ד רוני אלוני סדובניק
