עו"ד רוני אלוני סדובניק / משרד עורכות דין / ייצוג נפגעות תקיפה מינית, נפגעות אונס
מרכזים לאבחון ולטיפול בנפגעי תקיפה מינית בבתי החולים, ובהם "חדרים אקוטיים". נמצאים בבית החולים לגליל מערבי בנהריה, בפוריה בטבריה, בבני ציון בחיפה, בהדסה עין כרם בירושלים, בוולפסון בחולון ובסורוקה בבאר שבע. מרכז שפעל בבית החולים לניאדו בנתניה נסגר לפני שנה בשל חוסר תקציב. במרכזי הטראומה האלה נמצאים גינקולוגים, כירורגים, פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ואחיות מוסמכות. כל אחד מאנשי הצוות במרכז צריך לעבור הכשרה כדי לתת מענה לנפגעים. הנפגעת זכאית לקבל שם סיוע מעובדת סוציאלית, להיבדק על ידי אחות ולקבל טיפול מגינקולוג או גינקולוגית, כולל טיפול למניעת היריון. במרכזים נמצא ציוד לטיפול ולאבחון – החל מרשמקול וזכוכית מגדלת ועד תרופות וערכות לבדיקות גינקולוגיות. בחלק מהם ניתן לאסוף ראיות משפטיות באמצעות "ערכת אונס", אשר אמורה לשמש את הנפגעת בהגשת תלונה במשטרה ולחסוך ממנה להגיע לתחנת המשטרה. כל ערכה מכילה מבחנות לבדיקת זרע, רוק ושערות. אלא שכיום בבתי החולים שומרים את הראיות רק עד שלושה חודשים מרגע הגעת הנפגעת. לאחר מכן, אם לא החל הליך פלילי, הן מושלכות לפח, והסיכוי להוכיח כי בוצע אונס פוחת באופן משמעותי.
סיפורה הטראגי של הזמרת האהובה עלי שינייד או׳קונור שכוכבה נפל למעמקי תהומות האובדנות וכאב הנפש,
הוא תזכורת חשובה לכולנו כי הגזענות הקשה ביותר בחברה האנושית המודרנית היא כלפי מתמודדי נפש, נפגעות נפש, ובעיקר כלפי נפגעי/ות טראומה קשה.
בשעה שהאו״ם והמדינות ״המפותחות״ מטיפות להנגשת שירותים לנכים, לסובלנות ל״אחר״ ומקדישות טריליונים למציאת מרפא לשלל מחלות קשות-
המצורעים החדשים, המודרים מהכלל הם מיליוני אנשים שלוקים בנפשם.
איידס? סבבה, נחבק אותם. סרטן? נגייס להם
תרומות, סי.אף? שיתוק מוחין? נעזור ונתמוך.
אך מתמודדי נפש? זה כבר לא!.
עוד הצלחה משפטית חשובה למשרד עורכות הדין אלוני סדובניק בתביעה מול משרד הביטחון:
כזכור, את התקדים הראשון (שכולם אמרו קודם שאין לו סיכוי), השגנו עבור הילדה ליפז חימי ז"ל בת ה-8.
לקוחת המשרד במקרה זה עברה תקיפה מינית ע"י קבוצת פלסטינים בירושלים ותוכר כנפגעת איבה:
הרשות המאשרת במשרד הביטחון החליטה להכיר בסטודנטית יהודייה לקוחה שלנו שהותקפה מינית, סמוך לעיר העתיקה בירושלים, כנפגעת פעולת איבה
האירוע הקשה , נשוא ההחלטה, התרחש ב-16 בפברואר 2008 בשעה 14:30 לערך, בגן ציבורי סמוך לגיא בן הינום באזור העיר העתיקה בירושלים. קבוצת נערים פלסטינים (שהיו קטינים בעת המעשה) הקיפו סטודנטית יהודייה כבת 25, תפסו אותה בכוח, שדדו אותה וביצעו בה מעשה מגונה, תוך שהם גורמים לה חבלות רבות ושבר באפה.
חוק התגמולים מגדיר פגיעת איבה כ"פגיעה ממעשה אלימות, שמטרתו העיקרית היא פגיעה באדם בשל השתייכותו למוצא לאומי- אתני, ובלבד שהוא נובע מהסכסוך הישראלי- ערבי".
על-פי החוק, הכרה בנפגע איבה תתקבל ב"נסיבות שיש בהן יסוד סביר להניח שנפגע פגיעת איבה".
ההחלטה המנומקת שקיבל עו"ד ידידיה (דידי) אורון, הסגן הבכיר ליועמ"ש למערכת הביטחון לתביעות וביטוח, בתוקף סמכותו כ"רשות המאשרת" במשרד הביטחון, התבססה על עמדתו של ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה, ניצב מני יצחקי, אשר בחן את המקרה וקבע, לאור מכלול נסיבותיו, כי הנפגעת הותקפה בשל היותה יהודייה ועל כן מדובר באירוע שהרקע לו הינו לאומני.
החלטת הרשות המאשרת הועברה לטיפול אגף נפגעי פעולות איבה במוסד לביטוח לאומי, ותאפשר להעניק לנפגעת את מלוא
הזכויות, טיפול, סיוע המוענק לנפגעי איבה.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4912029,00.html
