הפרקליטות הגישה כתב אישום נגד אב כבן 55, המייחס לו עבירות מין חמורות בבתו הקטינה מאז שהייתה כבת שמונה. לפי כתב האישום, הפגיעה המינית נמשכה כשש שנים וכללה עבירות אינוס ומעשים מגונים, תוך ניצול יחסי התלות והאמון שבין ילדה לאביה.

כתב אישום חמור הוגש לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד נגד תושב המרכז כבן 55. על פי הפרסום, האב נאשם כי ביצע בבתו הקטינה עבירות מין במשך תקופה של כשש שנים, החל מהיותה בת שמונה.
חשוב להדגיש כי מדובר בשלב זה בכתב אישום, ולא בהרשעה. הנאשם זכאי לחזקת החפות כל עוד לא הורשע בדין. העובדות המתוארות להלן מבוססות על הנטען בכתב האישום ועל הפרסום בתקשורת.
לפי כתב האישום: פגיעה מינית שיטתית בילדה מאז גיל שמונה
על פי כתב האישום שהגישה פרקליטות מחוז מרכז, האב ניצל את היותו אביה של הילדה, את גילה הצעיר, את תמימותה ואת התלות הטבעית שלה בו. נטען כי הוא ביצע בה באופן שיטתי וסדרתי עבירות מין חמורות, ובהן עבירות אינוס ומעשים מגונים.
המעשים המיוחסים לו נמשכו, לפי הנטען, במשך כשש שנים. בחלק מהמקרים, כך פורסם, האב איים על בתו שאם תספר על הפגיעה המינית — הוא יכה אותה.
כתב האישום מייחס לנאשם, בין היתר, עבירות של אינוס קטינה בת משפחה ומעשה מגונה בקטינה בת משפחה. לצד הגשת כתב האישום ביקשה הפרקליטות מבית המשפט להורות על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
פרטי האישום ומסמכי המעצר המלאים אינם ניתנים לפרסום, בשל החובה להגן על פרטיותה של נפגעת העבירה ולמנוע כל אפשרות לזיהויה.
מדוע תקיפה מינית בתוך המשפחה עלולה להימשך במשך שנים?
מקרים של תקיפה מינית בתוך המשפחה מתאפיינים לא פעם בפערי כוח קיצוניים. כאשר האדם הפוגע הוא הורה, הילדה או הילד תלויים בו מבחינה רגשית, משפחתית ולעיתים גם כלכלית. אותו אדם שאמור להעניק לילד ביטחון והגנה הוא, לפי הנטען, גם מי שפוגע בו.
ילדות וילדים שנפגעו מינית בתוך המשפחה עשויים להתקשות להבין את משמעות המעשים, לקרוא להם בשם או לספר עליהם לאדם אחר. לעיתים הם חוששים שלא יאמינו להם, שהמשפחה תתפרק, שההורה הפוגע יממש איום שהשמיע או שהם עצמם יואשמו במה שקרה.
בושה, אשמה, פחד, בלבול ונאמנות משפחתית אינם מלמדים שהפגיעה לא התרחשה. אלה עשויים להיות חלק ממנגנון השליטה ומהמציאות המורכבת שבה נתונים ילדים וילדות החשופים לעבירות מין מצד בן משפחה.
גם כאשר הילדה אינה מתנגדת באופן פיזי, אינה מצליחה לצעוק או ממשיכה להתנהל לכאורה כרגיל בבית ובבית הספר — אין בכך הסכמה ואין בכך כדי להפחית מחומרת הפגיעה הנטענת. תגובות של קיפאון, שתיקה, ניתוק או חשיפה מאוחרת מוכרות במצבים של טראומה ופגיעה מינית מתמשכת.
איומים ודרישה לשמור סוד
לפי הפרסום, בחלק מהמקרים איים האב על בתו כי יכה אותה אם תספר על המעשים. איום מסוג זה עלול להעצים את תחושת חוסר האונים של ילדה ולהבהיר לה, מנקודת מבטה, שאין לה דרך בטוחה לפנות לעזרה.
פוגעים מינית בילדים עשויים להשתמש באיומים, בהפחדה, בהטלת אשמה, בהבטחות, במתנות או בדרישה לשמור על “סוד משפחתי”. לעיתים הילדה חוששת לא רק לשלומה, אלא גם לגורל בני משפחה אחרים.
לכן, חשיפה המתרחשת לאחר שנים אינה צריכה להיבחן מתוך השאלה הפשטנית: “מדוע היא לא סיפרה קודם?”. השאלה הראויה היא אילו פחדים, יחסי תלות ומנגנוני שליטה מנעו ממנה לדבר בזמן אמת.
כיצד ראוי להגיב כשילדה או ילד מספרים על פגיעה מינית?
כאשר ילדה, ילד, תלמיד או תלמידה מספרים על פגיעה מינית, יש חשיבות רבה לתגובה הראשונית של המבוגר השומע את הדברים. תגובה רגועה ומאמינה עשויה לסייע להם להמשיך לספר ולקבל עזרה.
מומלץ:
להקשיב לדברים בלי לכעוס על הילד או להטיל עליו אשמה.
לומר באופן ברור: “אני מאמין או מאמינה לך”, “זה לא באשמתך” ו־“טוב שסיפרת”.
לא לתחקר את הילד ולא לדרוש ממנו לחזור שוב ושוב על הפרטים.
לא לעמת אותו עם האדם החשוד בפגיעה.
לתעד בהקדם ובזהירות את המילים שנאמרו, בלי להוסיף פרשנות.
לפנות לגורמי המקצוע והרשויות המתאימים ולקבל ייעוץ משפטי וטיפולי.
לנקוט צעדים מיידיים להגנה על הילד כאשר קיים חשש לפגיעה נוספת.
במצב של סכנה מיידית יש לפנות ללא דיחוי למשטרה או לגורם חירום מתאים.
האחריות של הורים, בתי ספר ואנשי חינוך
הורים, מורים, יועצות, מנהלים ואנשי טיפול אינם אמורים לקבוע בעצמם אם התיאור ששמעו “מספיק אמין”. תפקידם הוא להקשיב, להגן על הילד ולהעביר את המידע לבחינה מקצועית בהתאם לדין.
שינוי פתאומי בהתנהגות, פחד מאדם מסוים, נסיגה בלימודים, קשיי שינה, הסתגרות, התפרצויות, התנהגות מינית שאינה תואמת גיל או סירוב בלתי מוסבר להגיע למקום מסוים עשויים להצדיק תשומת לב ובירור רגיש. עם זאת, סימנים אלה אינם מוכיחים כשלעצמם שהתרחשה תקיפה מינית.
אין רשימה אחת של תגובות המשותפת לכל הנפגעות והנפגעים. חלק מהילדים ממשיכים להגיע לבית הספר, להשתתף בפעילויות ולהיראות מתפקדים, אף שהם מתמודדים עם פגיעה קשה ומתמשכת.
ההליך הפלילי וזכויות נפגעת העבירה
ההליך הפלילי מתנהל בין המדינה לבין הנאשם, אך לנפגעת העבירה עשויות להיות זכויות חשובות במהלכו. בהתאם לנסיבות ולשלב המשפטי, עשויות להתעורר שאלות הנוגעות לקבלת מידע, להגנה על פרטיותה, להשמעת עמדתה בנושאים מסוימים ולהיערכות לעדות.
ליווי משפטי עצמאי מטעם הנפגעת אינו מחליף את הפרקליטות. תפקידו לסייע לה ולמשפחתה להבין את ההליך, להכיר את זכויותיהן, להתכונן לצמתים משמעותיים ולהשמיע את עמדת הנפגעת במקומות שבהם הדין מאפשר זאת.
הגנה על זהותה של קטינה שנפגעה מינית היא עיקרון מרכזי. אין לפרסם שם, צילום, כתובת, מסגרת לימודים, קשר משפחתי או פרט אחר שעלול להביא לזיהויה — גם כאשר שמה אינו מצוין במפורש.
האם ניתן להגיש גם תביעה אזרחית?
הליך פלילי ותביעה אזרחית הם מסלולים משפטיים שונים. מטרת ההליך הפלילי היא לברר את האחריות הפלילית לעבירות המיוחסות לנאשם. בהליך אזרחי עשויה נפגעת עבירה לבקש פיצוי על הנזקים שנגרמו לה, בכפוף לראיות, לנסיבות המקרה ולהוראות הדין.
בין הנזקים שעשויים להיבחן נמצאים נזק נפשי, הוצאות טיפול ושיקום, פגיעה בתפקוד, באפשרויות ההשתכרות ובמהלך החיים, וכן כאב וסבל. במקרים המתאימים נבחנת גם אחריותם של גורמים נוספים שידעו, היו צריכים לדעת או הפרו חובת הגנה — אך כל טענה כזו מחייבת תשתית עובדתית ומשפטית פרטנית.
בתיקים הנוגעים לפגיעה מינית בילדות עשויות לחול הוראות מיוחדות בנוגע להתיישנות. לכן אין להניח מראש שמאוחר מדי לפעול, אך גם אין לדחות קבלת ייעוץ משפטי המותאם לנסיבות המקרה.
עו״ד רוני אלוני־סדובניק: ליווי נפגעות ונפגעי תקיפה מינית
עו״ד רוני אלוני־סדובניק מייצגת נפגעות ונפגעי עבירות מין ואלימות, לרבות במקרים של תקיפה מינית בתוך המשפחה, פגיעה מינית בילדות, אונס, מעשים מגונים והטרדה מינית.
משרד אלוני־סדובניק עורכות דין מעניק ליווי משפטי בהליכים הפליליים ובתביעות אזרחיות לפיצויים. הליווי עשוי לכלול בחינה ראשונית של המקרה, הסבר על זכויות נפגעת העבירה, הכנה לקראת שלבים בהליך הפלילי, איסוף מסמכים וראיות ובדיקת האפשרות להגשת תביעה אזרחית.
מקרים של פגיעה מינית בילדים ובילדות דורשים טיפול רגיש, אחראי ודיסקרטי. כל החלטה משפטית צריכה להתקבל לאחר בדיקה פרטנית של העובדות, מצב ההליך, צורכי הנפגעת והשלכות הפעולה עליה ועל משפחתה.
שאלות ותשובות נפוצות
האם הגשת כתב אישום פירושה שהאב הורשע?
לא. כתב אישום מבטא את טענות התביעה ואת החלטתה להעמיד אדם לדין. ההכרעה אם הנאשם אשם מתקבלת בבית המשפט לאחר ניהול ההליך, אלא אם התיק מסתיים בדרך משפטית אחרת. עד להרשעה עומדת לנאשם חזקת החפות.
האם ילדה יכולה להיחשב כמי שהסכימה למעשים מיניים של הורה?
אין לראות בתלות של ילדה בהורה או בהיעדר התנגדות פיזית הסכמה חופשית. עבירות מין בקטינים, ובפרט בתוך המשפחה, נבחנות בהתאם לגיל, לטיב המעשים, לקרבה המשפחתית, ליחסי המרות וליתר נסיבות המקרה.
מדוע נפגעות ונפגעים מספרים לפעמים רק לאחר שנים?
חשיפה מאוחרת עשויה לנבוע מפחד, איומים, בושה, תחושת אשמה, תלות בפוגע, חשש מפירוק המשפחה או קושי להבין בילדות שמדובר בפגיעה מינית. עצם חלוף הזמן אינו שולל את האפשרות שהפגיעה התרחשה.
האם אפשר לקבל פיצוי גם אם מתנהל הליך פלילי?
בנסיבות מתאימות ניתן לבחון מסלול אזרחי לצד ההליך הפלילי או לאחריו. העיתוי והמסלול המתאימים תלויים בעובדות, בראיות, בשלב ההליך ובהוראות ההתיישנות.
מה צריכים הורים לעשות אם ילדה מספרת על תקיפה מינית?
יש להקשיב, לחזק אותה, להבהיר שאינה אשמה, להימנע מחקירה עצמאית או מעימות עם החשוד ולפנות לגורמי המקצוע המתאימים. כאשר קיימת סכנה מיידית, יש לפנות מיד למשטרה.

גילוי נאות: הנאשם לא הורשע ועומדת לו חזקת החפות. המידע בכתבה הוא כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לבחינה פרטנית של נסיבות המקרה.
מקור: ynet — “אישום: תושב המרכז פגע מינית בבת שלו במשך 6 שנים — מאז שהייתה בת 8”
תגיות ומילות קידום: תקיפה מינית, פגיעה מינית, עבירות מין, עבירות מין במשפחה, גילוי עריות, אונס קטינה, מעשים מגונים, פגיעה מינית בילדים, פגיעה מינית בילדות, תקיפה מינית של ילדה, אב שפגע בבתו, נפגעות עבירה, זכויות נפגעי עבירה, ליווי נפגעות עבירות מין, עורך דין תקיפה מינית, עורכת דין עבירות מין, עו״ד רוני אלוני־סדובניק, אלוני־סדובניק עורכות דין, תביעה אזרחית בעקבות תקיפה מינית, פיצויים לנפגעות תקיפה מינית, הורים, ילדים, ילדות, תלמידים, תלמידות, בית ספר, פגיעה מינית בתוך המשפחה. רוני אלוני סדובניק, עו"ד, עורכת דין רוני אלוני סדובניק, ייצוג נפגעי עבירה, ייצוג נפגעות עבירה, הגשת תלונה במשטרה, סגירת תיק, ערר על סגירת תיק, ערעור, בית משפט עליון, תביעה אזרחית, נזיקין, פיצוי, פיצויים,

Source: אישום: תושב המרכז פגע מינית בבת שלו במשך 6 שנים – מאז שהייתה בת 8

אחרי הרבה תלונות במשטרת בת ים, תלונה במשטרה ועוד הרבה תלונות, נאלצתי לפנות לעבריינים שישמרו עליי. הם דיברו איתו ואז היחס שלו השתנה כי הוא פחד. אבל למרות זאת הוא המשיך לאיים".

רצח אנסטסיה רוסנוב ו- אליעזר קנדינדוב, כל הסימנים היו שם.

בהתייחסה לאובססיביות של יאן גבריאלוב כלפיה ציינה טניה מלניקוב כי "זה היה פשוט סיוט, קשה להסביר את ההרגשה הזאת. נפרדנו לפני חמש שנים, אבל אחרי שנפרדנו לקח לי שנתיים באמת להיפרד ופניתי למשטרה ולבתי משפט עם צווי הרחקה, וגם לעולם התחתון שיעזרו לי, וזה הדבר היחיד שעזר לי. אני חושבת שהייתי כמו חיה שהוא רוצה לצוד אותי, וכל הזמן נמצא מאחוריי. לפני חודש הוא ניסה שוב ליצור איתי קשר ופנה אליי בפייסבוק ולא היה בשקט".

נשים הכלואות במערכות יחסים נמצאות בסכנה ממשית ומידית להפוך קורבנות רצח.

רצח נשים בידי גברים אלימים וקנאיים, שתמיד טוענים כי תלונה במשטרה שהוגשה נגדם היא תלונת שווא. טענות אילו הן תלונות שווא ברוב המוחלט של המקרים.

מקור: ynet זוגתו הקודמת של הרוצח שחוסל: "איים לחתוך אותי" – חדשות

עורכת דין רוני אלוני סדובניק עוסקת בייצוג נשים נפגעות עבירה