הגיעה העת לשנות את המדיניות הכושלת בהליך צווי הרחקה של עבריני מין ואלימות מקורבנם:
המצב הקיים הוא פשוט בלתי ניסבל עבור ציבור נפגעי ונפגעות עבירות מין ואלימות. לא משנה באיזה שלב נמצאת התלונה: במשטרה, בפרקליטות, בבית משפט, לפני הרשעה אחרי גזר דין, אחרי מאסר- בכל מקרה מערכת המשפט השובנסטית מסרבת בכל תוקף לאכוף את סעיף 6 לחוק זכויות נפגעי עבירה המקנה זכות לנפגע/ת עבירה להרחקתו הפיזית של החשוד/נאשם/ נדון מקרבתו של קורבנו.
צו הרחקה עוד רוני אלוני סדובניק -צווי בית משפט – צו הגנה
המשטרה נותנת צו הרחקה של שבועיים עד חודש, בתי משפט? אלו מצפים שהנפגעת תתרוצץ כל יתרת חייה , כל שלוש שנים תרוץ ותוציא שוב חידוש לצו הרחקה של מי שפגע בה.
את המחוקק והשופט לא מעניין שההתעסקות כל פעם מחדש עם הפוגע והחובה לראות אותו שוב ושוב ושוב בבית משפט בעניין צו ההרחקה המחודש, מהווה ״טריגר״ שמכשיל את הליך השיקום של נפגעת העבירה.
כי בישראל 2018 זכויות עבריין המין והאלימות הרבה הרבה יותר נחשבות מזכות קורבן עבירה לשקט ושלווה בהמשך חייה.
כמה פשוט היה אם השר הממונה על המשטרה גלעד ארדן | Gilad Erdan היה פשוט מכונן תקנות בכח סמכותו (אפילו ללא חקיקה ראשית) המאפשרות למשטרה להורות על הרחקה טוטלית של החשוד מקרבת קורבנו עד תום כל ההליכים הפלילים ללא הגבלת זמן, בלי לשלוח את הקורבן לבד לבית משפט להוציא הארכות של צו ההרחקה.
אלו שחכמות מספיק לקחת עו״ד לליווי בהליך הפלילי מקבלות את השירות הזה מאיתנו אבל מה עם כל המתלוננות שאינן מלוות? למה להתעלל בהן כך?
נשיאת ביהמ״ש העליון תקל משמעותית על העומס במערכת המשפט אם רק תנחה את השופטים כולם לכלול דרך קבע בגזר הדין הוראות הרחקה לצמיתות לכל ימי חייה של הנפגעת.
גם לא עולה כסף למדינה גם יביא מזור ושקט גם ימנע אלימות נוספת וגם יקל על העומס במערכת השיפוט.
היחידה שבטח תתנגד למהלך זו הלוביסטית של לשכת עורכי הדין איילת שקד עושת דברו של ראש הלשכה שעושה דברם של הסניגורים הפלילים שהמליכו אותו,
הלוחשת לשרה שקד- אולי שמישהו ילחש לשרת המשפטים (אותה אני מעריכה) שקד,
כמה תובנות מהשטח בבתי המשפט למשפחה לפני שמבססים חלוקת המזונות על בסיס שכר ההורים:
1. גובה שכרו של גבר-אישה איננו קבוע כפי שהיה בעבר, כיום משתנה שכרם עובדים שכירים / עצמאים חדשות לבקרים, אדם מפוטר, או נופל למשכב, או פותח עסק חדש, שכר האם משתנה אף הוא, פיטורים, הריון קשה שמאלץ להוריד שעות, צרכי הילדים- מה שהיה בעניין שכר קבוע כבר נעלם מהעולם.
התוצאה של חוק שקד תהייה שהסכמי גירושין שבוססו על מצג שכר בזמן נתון יפתחו חדשות לבקרים בהליכים מתישים חוזרים ונשנים בבתי המשפט למשפחה.
וזה מה שקורה כבר עכשיו. היה הסכם? סגרו עניין? יש סטמפה של בית משפט? אפשר לברך הגומל?
ממש לא! אותם זוגות גרושים מגיעים כל הזמן שוב ושוב לבתי המשפט בטענות שהשכר השתנה וצריך לפתוח מחדש את כל הסכם המזונות.
שרת המשפטים שכחה שהיא אחראית גם על בעיית העומס המוטל על בתי המשפט, אם ברצונה למסד הסכמי מזונות על שכר הורה בנקודת זמן- עליה לוודא שזה סופי ואין לבא כל שני וחמישי לדרוש ״בקשה ליישוב סכסוך בשל שינוי בהכנסות״ המחייב ביטול ההסכם למזונות.
התא המשפחתי ובעיקר הילדים צריכים יציבות.
2. האשליה כאילו ההורים יתחלקו בינהם בהוצאות השונות חוגים/ ביגוד/ בית ספר, טיפולי שיניים וכד׳- זה כבר עכשיו מתכון למריבות יומיומיות בין הגרושים- עוד כלי של שליטה והתנכלות בידי הצדדים כדי להציק לגרוש/ה .
לכן לדעתי צריך לקבוע ״פיקס פרייס״ בלי תשלומי חצאים ולהפחית קשר בין הצדדים למינימום בנושאי כסף.
3. שקד לא מתיחסת כלל בהצעתה למצב השכיח בו בן הזוג שיוזם את הגירושין, מתחיל
מהלך של הסתרת הכנסותיו האמיתיות, עובדים בשחור, הכל כדי שהמזונות יהיו נמוכים. מה עושים עם זה? לשקד הפתרונים.
4. שקד כמו חברי הכנסת כולם לא מתיחסת כלל לפיל הלבן הענק שעומד באמצע אולם המליאה- מה קורה בגירושים על רקע אלימות במשפחה? למה אישה מוכה צריכה להתרועע יום יום בקשר עם הפוגע בה כדי להתחשבן על כסף והוצאות הילדים?
עו"ד רוני אלוני סדובניק | ייצוג נשים נפגעות אונס, ואלימות נגד נשים | צילום איליה מלינקוב
כל אינטרקציה בין אם מוכה לגרוש אלים מחייב מודל הסדרי ראיה ומזונות שונים כך שיתאפשר לקורבנות עבירת אלימות במשפחה הסדרי תשלום ללא מגע עם הפוגע ללא התדינות עמו-יש לאפשר קיום מודל ללא מזונות כלל בתמורה להרחקה לצמיתות של הורה אלים מילדיו ומגרושו/תו.
שקד לא נתנה דעתה לקבוצה הגדולה בציבור של ילדים נפגעי גילוי עריות אלימות ומאמהות מוכות וכמעט רצוחות שבתי המשפט מאלצים אותם להסדרי ראיה עם הפוגע .
השרה שקד מכירה את סעיף 6 בחוק זכויות נפגעי
עבירה המקנה צו הרחקה קבוע של הפוגע מקורבנותיו ולא אוכפת אותו בבתי משפט למשפחה דווקא על ציבור נפגעי עבירה המוחלשים ביותר בחברה-בנות זוג וילדים.
ההגנה שהמדינה נותנת לפי חוק לכלל נפגעי עבירת אלימות נמנעת שיטתית סדרתית מנפגעי עבירת אלימות במשפחה
וזה עוד כלום לנוכח סירוב גורף של בתי המשפט למשפחה מהזכות להרחקת הורה פוגע אלים.
גרושה פרודה שעברה אלימות מהפרוד מחוייבת כל חייה לרוץ כל 3 חודשים לבית משפט לקבל צו הגנה והרחקה הליך שבו היא נאלצת לפגוש את הפוגע ולהתעמת איתו באולם!!
תגיות: בית משפט למשפחה, הסכמי גירושין, הסכמי מזונות, שרת המשפטים איילת שקד, עו"ד רוני אלוני סדובניק, אלימות נגד נשים, ייצוג נשים, נפגעות תקיפה מינית, אלימות מגדרית, אלימות נגד נשים
תגיות: טובת הילד, צו הגנה, צו הרחקה, אלימות בתוך המשפחה, עורך דין, עורכת דין רוני אלוני סדובניק, נפגעי עבירות מין במשפחה, רצח במשפחה.
מישהו הכניס לראש המערכת הנחת יסוד מטופשת שטובת הילד היא להתרועע קבוע עם ההורה האלים כי זה בסדר.
שמעתי השבוע דיינים בבית דין רבני שמודעים
לחקירה פלילית נגד הגרוש בחשד לגילוי עריות עם בנותיו וקיימו דיון מפולפל :״מה גובר על מה? טובת הילד או חובת כיבוד אב?״
למה הסדרי ראייה אם יש חשש לגילוי עריות? מה קורה למזונות במצב כזה?
כשהאלימות היא בתוך המשפחה האם נכון לכפות הסדרי ראייה ?
התעלמות הצעת החוק למזונות ממקרים של גירושין על רקע אלימות היא רשלנות.
בישראל אלפי נשים נפגעות אלימות כלכלית- הסדרי המזונות המוצעים הם פשוט עוד דרך חדשה להתעלל בגרושה ובילדים- הפעם באישור שופט.
רק לאחרונה סגרתי תיק בו בית משפט אישר הסדר שהאב מנתק כל קשר עם הילדים בתמורה לויתור האם על מזונות מלאים.
לא כולם כאלה אבל יש גם כאלה שהיו מוכנים לא לשלם מזונות ופשוט להעלם מהשטח ולאפשר לאישה ולילדים לשקם עצמם ללא נוכחותו האלימה.
לא ניתן להעביר חקיקה בעניין כסף משפחתי בלי לכלול התיחסות לכל המצבים המשפחתיים הללו.
גירושין רבים קורים בשל אלימות והתעללות- אסור לאפשר לצד המתעלל לעשות שימוש בשוט בתי המשפט כעוד סוג של אלימות חדשה. וזה נכון לגברים ונשים כאחד.
זוג הורים לילדה בת 4 הגיעו אלי לפני שבועיים להתייעצות, מסתבר שילד מהגן שלה פגע בה מינית מספר פעמים, בדיקה פשוטה העלתה שהילד פגע בעוד שתי ילדות באותו גן. הילדה העזה לספר להוריה שכואב לה בפיפי ושהיא מפחדת ללכת לגן כי הילד הפוגע עדיין שם.
ההורים פנו לכל גורם חינוכי בעירייה ובמשרד החינוך בבקשה להוציא את הילד הפוגע מהמרחב החינוכי בו שוהות הילדות הנפגעות, אך התשובה הייתה חד משמעית "לא!", ה"מדיניות" של משרד החינוך היא "לשקם" את הילד הפוגע בחברת הילדות הפגועות מבלי להתחשב בצורך האלמנטרי של כל נפגעת-לא לראות עוד את הפוגע בקרבתה.
הורי הילדה ניצבים כרגע בפני דילמה לא פשוטה: הילדה ממאנת ללכת לגן כל עוד הילד הפוגע מצוי בו, אז אין ברירה והיא זו שצריכה לעזוב את הגן. נשמע מוכר?
אכן, כך הוא המצב בכל התחומים, נערות ילדות ונשים שהפוגע בהן הורשע בעבירת מין נאלצות לכתת רגליהן כל שנה לבית משפט בבקשה לחדש את צו ההרחקה של הפוגע מקרבתן.
גם בתחום הטרדה מינית בעבודה המצב זהה, עובדת מתלוננת על עובד שמטריד מינית, הבדיקה יכולה להמשך שנים והמערכת המשפטית מציבה לה שתי אופציות: לוותר על מקום עבודתה ולעזוב את קרבת הפוגע או לוותר על תלונתה.
ילדות בבית ספר שצולמו בעירום או נפגעו מינית הן שנאלצות לעזוב את בית הספר בעוד הפוגעים ממשיכים בחייהם כרגיל.
גם נשים מוכות אשר מדווחות על אלימות נגדן, הן שנאלצות לצאת מביתן וממרחב חייהן ולעבור למקלט לנשים מוכות-בעוד הפוגע ממשיך בשגרת חייו.
שוטרות שהגישו תלונה למח"ש על הטרדה מינית ותלונתן נמצאה מוצדקת-אף הן עומדות בפני אותה ברירה : להמשיך לשהות במחיצת הפוגע או לעזוב ולהפסיד את מקומן.
אז למה זה ככה בצה"ל, במשטרה, במערכת החינוך ובכלל? התשובה פשוטה: כשילדה/ אישה מגישה תלונה על עבירת מין קמה מייד הנחת יסוד-המתלוננת משקרת עד שיוכח אחרת.
