כמה מילים על היחס לקהילה האתיופית מזווית המבט של משרדנו העוסק בייצוג נפגעי עבירות מין ואפלייה מגדרית-

פונות אלינו הרבה נערות שעברו טראומה ורוצות שאגיש אותן לביטוח לאומי לקבלת גמלה וכך אני נתקלת בהן:

הראשונה הייתה , נערה אתיופית שהגיעה לטיפולי בשל חוסר יכולתה לתפקד לאחר שעברה בגיל 10 אונס קשה שביצע בה שכן מבוגר. תוך כדי עיון במסמכיה הרפואים, הזדעזעתי לגלות שהילדה נכנסה להריון מהאונס אך במקום לבצע בה הפלה כמתבקש, ולהעבירה לטיפול היחידה לטיפול בנערות בסיכון, משרד הרווחה מסר אותה בהריונה לטיפול ..אתם יושבים? …

לשירות למען הילד. השירות למען הילד הוא הגורם העוסק באימוץ תינוקות.
אני אדגיש כדי שיובן-מי שמטפל בילדות הרות הוא לא הגוף האחראי לנערות בסיכון אלא הגוף שמחפש תינוקות למסירה לאימוץ.

יש לי ביד מסמכים מחדר הלידה שם מצויין כי ילדה בגיל 11 הגיעה בליווי שירות האימוץ של הרווחה ללידה ווגינאלית רגילה . מסתבר שזו שיטה -ילדות אתיופיות שנאנסות, לא מבצעים להן הפלה כנדרש בנסיבות, אלא לוקחים אותם להוסטל סודי בו מטפלים בהן עד ללידה ואז לוקחים את התינוק לאימוץ-מעניין מה היו אומרים המאמצים אילו ידעו שהתינוק הוא פרי אונס או גילוי עריות במשפחה. פה הממסד הדתי ישן בשקט-

המקרה השני, היה של ילדה אתיופית, אשר הוריה נפטרו כשהייתה בת 5 ומשרד המשפטים מינה לה כאפוטרופוס את הדוד חולה הנפש שלה, שתיין ומובטל אב לחמישה ילדים שהפך אותה לשפחת מין ומשרתת של משפחתו. בגיל 14 הוא הכניס אותה להריון ושוב הרווחה לא ביצעה בה הפלה כמתבקש אלא הכניסה אותה לאותו הוסטל בו טופלה עד ללידה וגינאלית מלאה כשהיא רק בת 15 והתינוק נמסר לאימוץ.

כך ילדה נוספת אתיופית (תלמידת רשת חינוך דתית), נאנסה דרך קבע על ידי אחיה, בגיל 15 נכנסה להריון מאחיה , כשגילה צוות בית הספר את ההריון המתקדם מה נראה לכן שהם עשו? העיפו אותה בטיל מבית הספר וככה היא הסתובבה ברחובות ילדה בהריון , ושוב- במקום לבצע בה הפלה כמתבקש- טיפחו את ההריון במקום סודי עד ללידה ווגינאלית מלאה ולקחו את התינוק לאימוץ.

שיהיה ברור כאן- תקנות משרד הבריאות בנושא היתרי הפלה קובעים את המקרים בהם יש לבצע הפלה ללא דיחוי ובהם: גיל צעיר שאינו מותאם רפואית ללידה, אונס, גילוי עריות .אז למה לילדות האתיופיות מגיע לשמש פונדקאיות בכח למען הציבור הממתין לאימוץ תינוקות? מזכיר את גניבת התינוקות במעברות עולי תימן וצפון אפריקה?

עוד הצלחה למשרד עורכות הדין אלוני סדובניק

פלונית נגד מדינת ישראל.

מהו סכום הפיצויים שעל המדינה לשלם לילד/ה שהיא הוציאה בכח מחזקת הוריו הביולוגיים ומסרה אותו לפדופיל שיתעלל בו מינית?

אם צפיתם בכתבת התחקיר של יפעת גליק על הפקרת ילדי האומנה בישראל-חשוב שתדעו שהמחדל לא מסתיים כאן. יש לו פרק ב' ופרק ג'.

כרוניקה של התעללות ממסדית ידועה מראש-
גם באותם המקרים המעטים בהם ילדי אומנה העזו להגיש תלונה פלילית על הורה האומנה המתעלל, וגם כאשר יש כבר הרשעה פלילית ואין מחלוקת שהעבירות נעברו- כעת המדינה נעמדת מול הילד/ה הנפגע ונלחמת בו מלחמה משפטית אכזרית ומרושעת, כדי לא לשלם לו פיצויים שיוכלו לעזור לשיקומו ולמימון הטיפולים.

בעשרות תביעות נזיקיות שאנו מנהלים במשרדנו, בשמם של ילדים ומתבגרים שניזוקו נזק קשה בשל רשלנות הרווחה- המדינה והרשויות המקומיות וחברות הביטוח שלהם מסרבות כעקרון לפצות את הילדים ומאלצות אותם לנהל מאבק משפטי של 3-4 שנים עד לקבלת הפיצויים.

המדינה טוענת דרך קבע אותן הטענות שוב ושוב בלי להשפיל מבט: טענה ראשונה הזויה ומקוממת, היא שהמדינה עצמה לא "אנסה" את הילד, ולכן הרחבת ההתיישנות על עבירות מין בקטין בידי האחראי לו-לא חלות על המדינה, אלא רק על הפוגע עצמו.

בימים אלו אנו ממתינות לפסק דין של בית המשפט העליון-שעומד להכריע בסוגיה משפטית מורכבת זו. אני טענתי בדיון בבית המשפט העליון לפני חודש, כי המחוקק התכוון להרחיב את ההתיישנות בעבירות מין והתעללות בקטין- על כל מי שחב באחריות לנזק שנגרם לילד באומנה ולא רק הפוגע עצמו.
תחזיקו לי אצבעות. הלוואי והעליון יפרש כמוני את תיקון 4 לחוק ההתיישנות בהרחבה ולא בצמצום.

במקרים בהם אין טענת התיישנות למדינה- היא מתישה בבתי משפט את הילדים הללו בטענות חדשות-יש למדינה "מומחית" קבועה פסיכיאטרית מוזרה, אשר בכל התיקים של ילדי אומנה, היא מגישה בשם מדינת ישראל חוות דעת "מומחה" לפיה, הילד היה כבר "דפוק" " סחורה פגומה" לפני שהגיע למשפחת האומנה ולכן לא נגרם לו נזק מהאונס.

בכל התיקים הללו- מפעילה חברת הביטוח של הרשות המקומית הנתבעת יחד עם המדינה- חוקרים פרטיים שעוקבים אחרי הנפגעות, מציקים ומטרידים אותן, במטרה להוכיח שהן "עושות חיים" יוצאות, מבלות, ולכן הנזק שנגרם "איננו רציני".

האמנם צריך להעביר ילד כזה, מסכת חדשה של התעללות משפטית?

ומה הכי חמור?
בכל התיקים הללו, שניהלנו בשם ילדי אומנה- המדינה וחברות הביטוח שילמו בסוף פיצויים בסדרי גודל של 1.8 מיליון ל-900 אל"ש. אבל התנאי של המדינה לפשרה זו, היא התחייבות של הנפגעת לסודיות-ובתי המשפט? הם מגבים את תעשיית ההסתרה ומעניקים למדינה את מבוקשה-צווי איסור פרסום גורפים האוסרים על הנערות לספר כי זכו במשפט או כמה פיצויים שילמה להן המדינה.

את מי משרתת ההסתרה הזאת?
את המשך השיטה, את המשך ההסתרה, אם אין חשיפה לציבור-אין ביקורת, אין התייעלות, אין תיקון, אין שיפור- הכלבים נובחים והפדופילים ממשיכים לטרוף עוד ועוד ילדים.

מי שומר על ילדי האומנה?

תחקיר שישודר הערב בערוץ 1 אצל איילה חסון (27/3/15).

צפו היום בתחקיר מהחשובים והמטלטלים שהיו כאן, 20:00 "מבט" הערב.

עו"ד רוני אלוני סדובניק: איך נולד התחקיר?

למשרדי הגיעה צעירה בת 19 וסיפרה לי כיצד הוצאה על ידי הרווחה מחזקת אביה שהיה שתיין ומדוכא אבל אהב אותה מאד וטיפל בה ככל שיכל, היא הוכנסה למשפחת אומנה בקריית מלאכי ושם עברה מגיל 6 פגיעה מינית יומיומית בידי אב האומנה. היא סיפרה לעו"ס וזו לא האמינה לה, טענה שהיא "ממציאה" כדי לחזור לחיק אביה האוהב. החזירו אותה לטורף הפדופיל בכח, הפעם היא צילמה אותו בעת ביצוע מעשיו בעזרת הטלפון הנייד שלה. רק כך נחשף האונס.

יצאתי למאבק משפטי קשה ומתיש מול משרד הרווחה והרשויות, אשר במקום להשפיל מבט ולהתנצל, טרטרו אותנו שנים במאבק משפטי בלתי נגמר.

בסוף אכן הצלחנו לקבל פיצוי מהגבוהים שהיו בארץ, אך התנאי של המדינה היה שהיא תתחייב לסודיות ולא תדבר על מה שקרה באומנה ולא על הסדר הפיצויים.

אחריה, הגיעו אלי אח ואחות בשנות העשרים, שאף הם הוכנסו לאומנה באזור אחר בארץ, ואף הם עברו תקיפה מינית, התעללות פיזית ומינית קשה מאד, כשהפדופיל באומנה נחשף הם הוצאו משם אך הרווחה השאירה שם לעוד שנה- ילדה קטנה נוספת שהמשיכה להיאנס עוד תקופה ארוכה. גם כאן שילמה המדינה פיצויי עתק בתנאי שתשמר סודיות.

כשהגשתי את התביעה הנזיקית השמינית בשם ילדה נוספת שאף היא נאנסה בעת שהותה במשפחת אומנה, הבנתי שיש כאן כבר תופעה

המחייבת חשיפה וביקורת ציבורית, אך הפרקליטות קיבלה גיבוי מוחלט מבית המשפט שדן בתיקים אלו- שהטיל איסור פרסום גורף המונע מהילדה לספר מה קרה-

כך עדיף לא? שאיש לא ידע, שאיש לא יתקן, שימשיכו באותה המתכונת הרשלנית של בחירת משפחות אומנה בשיטה קלוקלת, הרחק מעין השמש המחטאת. מאחורי דלתיים סגורות. צו איסור פרסום המגוננים לא על נפגעת העבירה אלא על רשלנות פושעת של הממסד.

תחקיר עומק על מחדל המדינה בפיקוח על משפחות אומנה, ? זה אכן נושא קשה לעיכול.

יפעת גליק ואיילה חסון מערוץ 1 , הן הרימו את הכפפה, ראו את החשיבות הציבורית במיגור עבירות מין נגד ילדים בתוך חסות המדינה -ועמלו על משימה עיתונאית ממדרגה ראשונה שמטרתה-למנוע את הכאב והסבל מהילד והילדה הבאים בתור.

הבוקר הגשנו עתירה לבג"צ בשם אם ל-12 ילדים,למנוע פינויה ע"י הוצל"פ מהדירה שלה המשותפת עם הגרוש, בשעה שהבעל לא העביר לה עד היום חלקה השווה ברכוש המשותף.
זה הצדק בבתי הדין הרבניים- קודם שהאישה תצא לרחוב עם הילדים , אח"כ נברר את השאר. כמו במקרים רבים של הדרת נשים מצדק רבני-בית הדין הרבני מעדיף את טובת הבעל על טובת האישה.
אחד הדיינים בבית הדין הגדול שבפניו מתברר ערעור בתיק זה, חתום בעצמו יחד עם 19 רבנים נוספים כי האישה היא "זונה" ומנהלת "בית בושת" ולכן יש ל"בער את הרע" מהשכונה לגרשה מהדירה-אותה הדירה עליה בית הדין נתן צו פינוי לטובת הבעל.

2015 כבר אמרנו? הפינוי שנועד להבוקר-נעצר ברוך השם, אבל מה עם כל אלפי הנשים האחרות שקורסות תחת נטל האפליה בשיפוט החרדי?

ברכות לד"ר אורית קמיר-ניצחון הפמיניזם על האפלה האקדמית השובנסטית / פברואר 2015:

אורית קמיר שניסחה את החוק למניעת הטרדה מינית במקומות עבודה, סופגת התנכלות תעסוקתית מזה שנים רק בשל דעותיה פורצות הדרך ואמונתה הפמיניסטית. פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה בת"א פסק לה פיצויים בגובה חצי מיליון ₪ בשל התנכלות זו.

רויטל חובל – הארץ כתבה: "הרכב בראשות השופטת שרון אלקיים העדיף את עדות קמיר שהייתה מהימנה ועקבית" על פני הסתירות ו"ערפולי הזיכרון" שליוו את עדותו" של מי שהתנכל לאורית (חסר פירוט בכתבה). מהתצהירים שהגישו המתנכלים לאורית עולה כי "פעילותה הפמיניסטית" עמדה לה לרועץ וסימנה אותה כמוקצית מחמת מיאוס רק בשל עמדותיה נגד הדרת נשים.
אני קוראת לכל החברות והפעילות החשות על בשרן יום יום את ההתנכלות הבלתי פוסקת כלפינו כפעילות פמיניסטיות לשתף את הכתבה של רויטל ולהפיצה -למען יראו חסידי השובניזם הקנאי המסווים פניהם במסכה אקדמית כי "לא אלמנה ישראל" ורדיפה דתית של פעילות פמיניסטיות רק בשל עמדותיהן פורצות הדרך- לא תעבור בשתיקה!
מחבקות אותך אורית, וגאות במאבקך הבלתי מתפשר. את מאירה לנו את הדרך האפלה, לאורך נצעד בחשכה ללא פחד ונישא הלאה את הלפיד הבוער למען הדורות הבאים של הפמינסטיות.

אין תרופה לאונס.

שושן רותם- את פשוט אישה אצילית, יפיפיה, הלוואי שאראה יפה כמוך כשאגיע לגילך. את הלקוחה הראשונה שהייתה לי במשרד עורכות הדין שפתחתי לפני שנים, ואני גאה על המאבק המשפטי / תביעת נזיקין בשל רשלנות רפואית פסיכיאטרית, שניהלנו יחד מול  בית חולים /מערך הבריאות להלן לינק לכתבה המצויינת בערוץ 1, של אמנון בנימין:
http://www.iba.org.il/program.aspx?scode=1859599